בס"ד

דברי זכרון לחוה ונח מייזליש

מאת משה ומרים ברון

 

חז"ל עורר שאלה: האם הספד הוא לכבוד המשפחה או לכבוד הנפטר, ומוכיחים שזה לכבוד המנוח מכך שכשמתה שרה אמנו המתינו לבואו של אברהם אבינו שיבוא לסופדה. כך גם נקבע ע"י הרמב"ם להלכה.

על כן, נביא לכבודם של חוה ונח דברי זכרון.

 

חז"ל גם לימדונו (שבת קה) :"אמר ר' שמעון בן פזי א"ר יהשוע בן לוי בשם בר קפרא: כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו".

דמעותינו גנוזים באוצרו של הקב"ה, זאת משום שחוה ונוח אין כמוהם מלהקרא ולהחשב "אדם כשר"- אנשי חמ"ד. מעמודי התווך של מושב חמ"ד.

אנשי עמל ואדמת הקודש שהמושב התייקר בנוכחותם.

הם "מלח הארץ" ובוניה. אנשים שהקימו בגופם ובנפשם מצוות יישוב ארץ ישראל שהרמב"ן קובע שהיא מצווה מהתורה.

חסרונם יוצר חלל ודאגה בלב כל תושבי המושב ובמיוחד הותיקים-המייסדים. חז"ל לימדונו, (שם) "אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה". ההסבר לדאגה ששלטה מידת הדין. ניתן להוסיף, שהדאגה היא מעצם החסרון שלהם לבניה חבורה, שבהסתלקותם החבורה כבר אינה אותה חבורה- הם חסרים לה.

על כן, ככל שחולף הזמן, חסרונם מורגש ובולט.

 

תכונותיו של נח- כשמו כן הוא. נח לבריות, שקט, בולט במידת הענווה, נקי כפיים ובר לבב, איש חסד. כזה היה וכך יזכר.

שלמה המלך שאל : "אשת חיל מי ימצא" אנחנו מצאנו- את חוה שהיתה אשת חיל במלוא מובן המילה, על חוה אימנו נאמר שהיתה "אם כל חי" ומכן שמה. חוה, היתה מלאת חיות, פעלתנית, דינמית, דעתנית ומעורבת עם הבריות. היתה בעלת נוכחות בולטת ומקרינה- צמאת דעת. היתה בה אהבת התורה ורצון עז להוסיף דעת. חרף קשיים פיזיים היא גילתה השתדלות מדהימה ולא החסירה מלהשתתף בקביעות במסגרות לימודיות.

היה לנו העונג בהשתתפותה בשיעורינו הקבועים וזכינה בזכותה- בחביבותה לדברי דוד המלך "מכל מלמדי השכלתי".

שנים נפגשנו מידי שבוע במסגרת המכללה לגמלאים בגבעת שמואל בה היא בלטה בצמאון לדעת ובהקשבה, בהערות ובשאלות נבונות.

נוסף לכך, נוכחותה במועדון הותיקים בחמ"ד'- במושב בו בנתה עם נח בעלה בית ומשפחה לתפארת, נוכחותה היתה בולטת וניכרת.

זכורני, שבאחד המפגשים היא סיפרה לי עם שמחה בעיניים תוך הכרת הטוב, שבארוע משפחתי היא נשאה דברים והביאה רעיון ממה שלמדה אצלי והקהל התלהב- זה גרם לה עונג רב.

היא התחברה בכל מאודה ליצירות עגנון בהם עסקנו. בפגישה האחרונה שהשתתפה טרם פטירתה במועדות ותיקים, היא בקשה ממני-מרים ברון- שבמפגש הבא-שלא זכתה, נעסוק ביצירה הסיפור המפורסם של עגנון- תהילה. תהילה מספר על אשה מיוחדת- דעתנית, עושה חסד, אצילית ופעלתנית-צדקת. לצערנו, חוה לא זכתה. אבל זכרה הוא לתהילה כהתגלמות תהילה העגנונית.

 

נסיים בדברי הפתיחה של ש"י עגנון לסיפור תהילה:"זקנה אחת היתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימכם: צדקת היתה, וכחמה היתה וחיננית היתה וענוונתנית היתה. אור עינה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום"

אכן יאה לאישיותה של חוה.

דרכיה, אורח חיה והליכותיה.

וכך נזכרנה

יהיה זכרם ברוך.

בעצב וכאב.

מרים ומשה ברון