ב "רוח צה"ל", שהוא תעודת הזהות הערכית של צה"ל, מופיעים בין השאר היסוד והערכים הבאים:
אהבת המולדת ונאמנות למדינה
ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל – מדינה דמוקרטית, המהווה בית לאומי לעם היהודי – לאזרחיה ולתושביה.· שליחות
החייל יראה בשרותו הצבאי שליחות. יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה.
רעות
החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף נפש.
דני, באישיותו ובמעשיו, קיים הלכה למעשה את הערכים הנעלים הללו. ערכים שאינם עוד ברורים מאליהם לחלק מאזרחי המדינה. שמעתי לא מזמן מעינב, שלאחר האירוע של לוחם מג"ב מדחת יוסוף בקבר יוסף,שנפטר לאחר שהופקר שותת דם, אמר לה דני שהוא לא יכול להבין איך נתנו לחייל לדמם פצוע מבלי ששלחו כוח לחלץ אותו, והבטיח שבפלוגה שלו זה לא יקרה. ולצערנו לפני שנה, הפלוגה שלנו נקלעה לסיטואציה קשה מאד. ובשעת מבחן כה קשה, כשכדורי המחבלים שורקים מכל עבר,ומטענים נזרקים מהחלונות לעבר החיילים, דני קיים את הבטחתו ונשאר. הוא נשאר נאמן לערכים בהם האמין, ונשאר להילחם לצד חבריו. חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף נפש.
תחושה גדולה של געגוע ממלאת אותי כשאני נזכר בחוויות המשותפות שהיו לי עם דני בשנים האחרונות במסגרת המילואים, געגוע לתחושת הביטחון שהוא הקרין כקלע ותצפיתן במארבים, או כנהג מקצוען בסיורים, או סתם כמקור של צחוק ושמחה כשהם היו חסרים.
בתקופה האחרונה נשמעים קולות בנושא חיילי המילואים, כגון: "עומס יתר", "פראיירים", וכד'. וכשאני מגיע להתלבטויות ביני לבין עצמי, יש לי תשובה אחת מוחצת - דני מייזליש.כשאני חושב על הערכים שדני יצג, ועל הדרך בה הוא נפל, אני מבין שעלינו להיות גאים במה שאנו עושים, ולהמשיך בדרכו של דני.
יהי זיכרו ברוך .