נחום, קרן ואבי
"איך אפשר לתאר במספר מילים, איש עם חיוך של ילד שכל כך אהב את החיים וכולם כל כך אהבו אותו..." (דן אפטר- המסייעת)
דווקא בחור שלא היה חבר ילדות של דני והכיר אותו רק מהשרות הצבאי, הצליח לתאר אותו במשפט אחד פשוט שאומר הכל- כמו שדני היה באמת.
אנחנו זוכרים את דני כילד מאושר. ילד עם אור בעיניים, עם חיוך קורן וים של מרץ ואנרגיה. כדשאנחנו קמנו לביה"ס כל בוקר, נגררים לתחנת ההסעה הקרובה, מצאנו תמיד את דני, עומד מחכה ונמרץ, לאחר איסוף הביצים והאכלת עופות של הבוקר. כשחזרנו הביתה לאחר יום לימודים ארוך, דני לא ויתר על סיבוב על הטרקטור- גם כשהרגליים היו עדיין קצרות ולא הגיעו לדוושות. הרבה פעמים תפסנו אותו חורש בעמידה.
דני היה חקלאי בנשמה- הוא העריץ מיכשור חקלאי על כל סוגיו מהקדומים ביותר ועד המתקדמים. כשאנחנו הסתכלנו על מכוניות ואופנועים דני היה עסוק בלחפש את הדגם החדש של הטרקטור. כשכולנו הוצאנו רשיון על רכב פרטי, דני הוציא רשיון על משאית.
מבין החבר'ה שלנו, דני היה היחיד שהגשים חלום והלך לקרבי ועל כך הינו תמיד מאוד גאים בו. אף פעם הוא לא חזר מקטר או שבוז- לפעמים אפילו תפסנו אותו מגיע בערב שבת לבית הכנסת עם הדיסקית. הוא היה מאוהב במה שהוא עשה והלך עם זה תמיד עד הסוף.
גם אחרי הצבא דני הקפיד לשמור על כושר. מחזה שכיח הי לראות את הבחור הגבוה רץ ברחבי המושב, נכנס לואדי ויצא אחרי שעה מאחד השדות מאושר ועייף.
גדלנו כחבורה מגובשת מילדות ועד לבגרות- כולנו יחד עברנו כמעט באותו מסלול. לאורך כל הדרך, דני בלט בקשר החם עם המשפחה- הם הוי מבחינתו מעל לכל, ההורים, האחים, הגיסים והאחיינים ומאוחר יותר אישתו.
קשה לתאר אדם בעמוד אחד ובעיקר לא את דני. עברה חצי שנה מאז שאיבדנו אותו ועדיין אנחנו לא מסוגלים למקד את העולם הנפלא והגדול שהשאיר אחריו לעמוד בודד אחד.
רק דבר אחד אנחנו יודעים- אוהבים אותך דני.
נחום זקס
קרן חזון
אבי גולדברג