לפני 18 שנה, ב9 באפריל התחתנו. שבוע לפני פסח. הימים, מזג האוויר והנוף בדיוק כמו הימים האחרונים. אביב נעים ופורח.
אני עירונית, צועדת על עקבים בחצאיות צרות ושיער מפונפן, ואתה- מושבניק עם חולצה אחת יפה בארון- זאת שהדוד לאון קנה לך.
ואנחנו יוצאים אחרי החתונה לטייל קצת, באביב הפורח, ובכל פינה אנחנו רואים את השדות החקלאיים בשיאם- שדה של שיבולים עפות ברוח והקומביין והטרקטור הענק שמייצר את החבילות חציר. ואנחנו עוצרים כל רגע להסתכל כדי להעריך את המכונות האלה- שלי לא אומרות כלום בשדות שעושים לי בד"כ פריחה ואלרגיה. עירונית נו. ולא הבנתי מה הביג דיל ומה העניין. בסופו של דבר, הרי אם ממש רוצים ירקות-פשוט הולכים לסופר לא?
והיום קוראים לי זאת מהחיטה. השבוע כשצדעתי בשדות החיטה, מעריכה את הייבולים, את הזנים הישנים והזנים החדשים פתאום שמתי לב כמה השתנתי. אני יודעת להעריך את החיטה הבכירה והאפילה, את זו העומדת זקופה ואת זו הרובצת, מבינה מה זה מחזורי זרעים ולא מתפלאת שהשנה בשדה מאחורי הבית שלנו שתלו קטניות ולא דגנים. מעשירים את הקרקע בחנקן לקראת השנה הבאה. כי ככה זה כשאתה חקלאי- תמיד מסתכל קדימה ומתכונן.
וכשנוסעים עם הבנות לטייל בדיוק בימים האלה- עם המזג אוויר והנוף, אני לא מפסיקה להראות להן בצידי הדרך את השדות של החיטה, והכרמים והמטעים והמיכון החקלאי שהיום נראה לי במלא הדרו כמו יצירות מופת של האדם.
אחרי שהתחתנו אמרת לי פעם, את תהיי הדוקטור ואני אגדל את הילדים. ולא זכית לגדל ילדים אבל אולי בזכותך, אני היום הדוקטור הזאת מהחיטה. שגם כשכל הגוף מגרד לי מהאלרגיות אני ממשיכה לפסוע בשדה, ללטף את המלענים המיוחדים של החיטות המסורתיות שלי ולהעריך את היופי הזה שהולך ומבשיל בימים האלו של האביב. יש משהו בעבודת האדמה, שיוצר חיבור אמיתי ושורשי הרבה מעבר לייצור מזון. חיבור שבסופו של יום, כשאתה נמצא בסמטה אחת ארורה וההחלטות שנלקחות שם קובעות גורלות – אתה מקבל את ההחלטות שהיום כשאני יודעת ללטף את החיטה- אני מכבדת ומעריכה. עצובה, כואבת- אבל יודעת שלא יכולת אחרת.
אז אני עדיין על עקבים ולא נפרדת מהפן ואם תשאלו את הסובבים אותי, לא תמצאו אותי לא מאופרת גם כשאני יוצאת לזרוק את הזבל- אנטיתזה אליך –חוזר מריצה בשדה מלא בוץ ואבק ומת על זה. אבל אני גם קצת כמוך ומנסה לחנך את הבנות להעריך את היופי הזה שגדלת עליו, ואהבת כל כך והערכת ורצית להמשיך ולהתבגר ולהזדקן לתוכו ולא יכולת.
וגם אתם, כל פעם שתסתובבו ותראו שדה שיבולים עף ברוח, וחבילות חציר עומדות בשדה מחכות לאיסוף, תזכרו את המושבניק שאם היה לידכם, בטוח היה נעצר ומסביר ומלטף את החיטה שצומחת שוב.
