בערב חג שני של פסח, יציאת מצרים קטנה הגיעה לג'נין. 3000 חיילים יצאו בגשם השוטף לכבוש את מעוז הטרור האחרון. הם טיפסו על גבעות הבוץ כדי להיות חומת המגן האחרונה במבצע שהחל כמה ימים קודם לכן לאחר שכלו כל הקיצים.
רבבות בית ישראל ישבו למחרת בבית הכנסת וקראו בתורה את הקריאה החגיגית של חג שני של פסח- סיפור קריעת ים סוף. משה עומד עם העם שהוציא ממצרים על שפת הים וקורא להם- ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. סיפור של אמונה בלתי מתפשרת וברורה. אבל הקב"ה מאותו הרגע שבו הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות ויצר עם, מבקש להכניס לז'רגון הלאומי משהו אחר. הקב"ה פסוק אחר כך קורא למשה- מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו. יש כאן קריאה לעם ישראל אקטיבי, פועל ויוצר מציאות עבור עצמו. ונחשון בן עמינדב יוצר את המציאות הזאת כשלא מהסס וקופץ למים.
מי אתם חומת המגן, גדוד נחשון שעזבתם בית נח, ילדים, הורים ונשים וקפצתם למי הבוץ על הגבעות המוליכות לג'נין? מי אתם אנשים של אמצע החיים שביום השואה- שבוע לאחר מכן, נלחמתם בסמטה שברגע אחד היתה שקטה ומנומנמת וברגע האחר הפכה לשבעת מדורי גיהנום?
ואתה? שהפכת ברגע אחד מדני שאם אני עוצמת עיניים אני עוד זוכרת אותך צועק חמדמד למי מהילדים- לשמואל דן הגיבור והאמיץ זה שלא מהסס ונשאר שם ומחליף מחסניות. בטח גם צועק אבל לא חמדמד.
אתה דני, אתם גדוד נחשון- העם האקטיבי, הפועל והיוצר מציאות. אתם אלה שלא היססתם וקפצתם למי הבוץ וידעתם שלא משנה מה, זו האחריות שלכם.
במכילתא דרבי ישמעאל לפרשת בשלח מסופר- כבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה. אמרו לו: למדנו רבינו, באיזו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם - כשעמדו ישראל על הים, זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים.
קפצת דני, ונפלת.
לפני שבוע בערך, ישבתי עם נועם דנה שלי ודניאל של שורי ואברשקה לשיחה לפני המצלמה על השם שלהן. כרגיל- לטקס.
דיברנו על המשמעות הזאת שיש לך כשאתה נושא בשם. מה אנחנו כהורים קיווינו, כשקראנו להן כך. מעבר להנצחה והזכרון- הרצון שלנו שיקחו משהו מהאיכויות שלך דני. כל כך הרבה איכויות היו בך שהתנקזו לאותה שניה של החלטה שלקחת כשנשארת שם. איכויות של פשטות, של איש אדמה ועבודה. איכויות של שקט שחודר עמוק ויודע לקבל את ההחלטה הקשה והאמיצה כשצריך.
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון- דבר אל בני ישראל ויסעו- רבי יונתן בן עוזיאל מתרגם את דברי אלקים למשה רבנו באופן הבא: "למה אתה בא ומתפלל לפני – והלא תפילת עמי קודמת לתפילתך – דבר אל בני ישראל ויסעו". הרב רונן נויבירט רואה את פירוש בן עוזיאל כקריאת התעוררות בדורנו ליצירת מקום תפילה מכיל לעם ישראל ולא מקום סלקטיבי בו רק הבקיאים ויודעי סידור וספר יכולים לקחת בו חלק. עם כל הכבוד לתפילתו האיכותית של משה רבנו, אין דבר שידמה לתפילה ולקול הבוקע מתוך כל העם, ואכן מיד לאחר קריעת ים סוף, כולם פוצחים בשירת הים יחדיו - "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזו...".
גם זו איכות שהיתה בך דני, החיבור האמיתי לאנשים- כולם. לא משנה איזה ספר החזיקו ביד ואיזה עיתון השליח זרק להם בבוקר ליד הדלת.
אנחנו כבר 17 שנה פוסעים בדרך הזו. מזכירים לעצמנו למה היית חייב. יודעים שאתה לא כמו כולם-ממה שהיה בך אנחנו יכולים היום רק ללמוד, לשאוף, ללמד ולהעביר הלאה.