בפרשת ראה בספר דברים נאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת"
ומוסבר במקום שהתאבלות יתירה נאסרה משום "דרכי אמורי". הפירוש המקובל לאיסור הוא שמיתת גויים היא מיתת עולם ולכן להם מותרת התאבלות, גם אם היא יתירה, בעוד שאנחנו, בניו של הקב"ה, יש בכך משום כפירה בהישארות הנפש אם אנחנו מתאבלים יתר על המידה.
האמונה והידיעה שהעולם הזה הוא פרוזדור ומשקיים האדם את תכליתו הרי שהוא נאסף חזרה לאביו שבשמיים, הידיעה הזו יש בה כדי לנחם.
היהדות אינה מקדשת את המוות, ההיפך הוא הנכון, טומאת מת היא הטומאה החמורה ביותר שיש, ביהדות קידוש החיים הוא ערך. אך מוות שיש בו משום נתינת חיים לאחר הוא מוות שמקדש את החיים. בתוך הסועה והסער שאנו נמצאים בהם בימים ובכל התקופה החולפת יש שנשכחים מאיתנו אמיתות יסוד שצריך טלטלה כזו שתעמיד אותנו מולם שוב. ברש"י הראשון בתורה כתוב " אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ומה הטעם פתח בבראשית משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין. הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה, הוא בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו.ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
זוהי אמיתת יסוד,זו אמת שלאורה אנו צריכים לחיות וזו אמת שנותנת לשהייתנו כאן את הסיבה והצידוק הבסיסיים והאמיתיים ביותר.ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
לדבר על דני אפשר הרבה ,אני מדמיין אותו עומד פה ,מחייך חיוך ציני ופוטר את כל המעמד באיזו אמירה של הומור שחור.אפשר לדבר על עזרה ועל מסירות אבל אם רק נעלה על נס את ההתנהגות שלו ברגעיו האחרונים יהיה בזה משום תיאור אמיתי של התכונות שלו.לא כל החיים שלנו שזורים ברגעי גבורה,רגעים שאתה מסתכל לעצמך פנימה ומוצא את תעצומות הכח הדרושים,אבל בהגיע רגעים אלו יש בהם משום מבחן לאדם שבך. ברגעים הללו נבחנת המסירות שלך להולכים אתך בדרך. ושם בסמטאות של המקום הארור והמקולל כרת דני עם החברים שלו ברית דמים, ברית של אחים לנשק.למרות שנפצע, המשיך לחפות ולירות, את התחמושת שלו הוא כילה והוא המשיך לירות עם תחמושת של אחרים, עד הכדור האחרון אומרים, עד שבילע לו המוות.
את המסירות הזו היה אפשר לראות גם בחיים הרגילים בכל מה שקשור במשפחה בעינב באחיינים ובסובבים אותו, אבל ברגעים כאלו אתה נבחן אם התכונות שחונכת להן הפכו לעצם מעצמיך או שבשעת מבחן אתה קורס. אני מאמין שבאותם רגעים אחרונים לא עברו לו מחשבות על קידוש השם הוא בטח היה עסוק יותר בהחלפת מחסניות, אבל דני מת על קידוש השם, דני נפל בשל היותו יהודי. אני חושב עליו ברגעיו האחרונים מדמיין אותו מתפקד שם ולבי יוצא אליו. הוא לא נפל במלחמה על המקום ההוא, הוא נפל במלחמה על הבית, על חמד ועל כל מקום אחר בו יושבים יהודים. דני במותו ציווה לנו את החיים. אם נאמץ לנו חלק מהערכים הללו תהיה בכך משום הנצחה אמיתית לזכרו .
אם נשכיל להתעלות ולהוסיף בנו משהו, הן באהבת תורה, בהוספת פרק משניות, הלכה אחת, או דף גמרא אחד, הן באהבת הרע, בגמילות חסד ובעשיית טוב והן באהבת הארץ כי אין לנו אחרת...
משפחת מייזליש, הוריו של דני חוה ונוח יקרים, אין כאב ככאבכם ואין צער כצערכם. אב אינו צריך לשכול ואם אינה צריכה לספוד את בנם.
באסוף השמש מן האדמה-שארית קרניה,
ואין צועק ואין עונה ואין מנחם
חרישית תיאסף חלקת שדהאל יגוניה
ורק אב ובנו הולכיםשניהם יחדיו
ולא אש ולא עצי מערכהולא שה לעולה ולא שופרו של איל
רק אהבת אב לבן אהבה עד עפר.
נחמתכם ,גם אם נחמה פורתא היא שדני יושב עם קדושי עליון, עם רבי עקיבא עם שאר הרוגי מלכות ועם אלפי החיילים שמסרו את נפשם.
ואת,עינב יקרה,אני יכול לדבר בשמי ובשם אשתי אך בטוחני שאני מדבר בשם כולנו. אין יום שליבנו אינו איתך ורציתי שתדעי שכשצריך כתף וצריך יד, אנחנו כאן ותמיד נהא.
וכשיבוא לציון גואל.. לכשישתתקו הדי מערכה
יונחו הנשקים ותשרור דומיה
יפציעו פניו אליכם ואלינו כבראשונה
כצאת השמש בגבורתו
כי גיבור היה ולו יאתה תהילה.